פסק דין בתיק ע"פ 69/14

השופט נ' סולברג:

1.        שני ערעורים על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 16556-03-12 מיום 11.12.2013, אשר השית על המערער בע"פ 69/14, קטין בעת ביצוע העבירות, יליד שנת 1994, עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר על-תנאי, ועל המערער בע"פ 280/14, בגיר, עונש של 9 חודשי מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. שני המערערים חוייבו גם בתשלום פיצויים למתלוננת.

רקע עובדתי

2.        המערער בע"פ 69/14, נאשם 3 בגזר הדין מושא הערעור (להלן: הנאשם 3), הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בביצוע עבירות של מעשה מגונה, גרם מעשה של בעילה אסורה בהסכמה (ריבוי עבירות), תקיפת שוטר ואיומים. המערער בע"פ 280/14, משה בסה, נאשם 6 בגזר הדין מושא הערעור (להלן: הנאשם 6), הורשע גם הוא על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, במספר עבירות של בעילה אסורה בהסכמה.

3.        א' היא קטינה, ילידת 1996 (להלן: א'). על-פי כתב האישום, בתחילת חודש ספטמבר 2010 נוצר בין א' לבין הנאשם 3 קשר זוגי, במסגרתו סיפרה לו א' על אהבתה ועל רגשותיה כלפיו. בתקופה שבין חודש ספטמבר 2011 לבין חודש פברואר 2012 (להלן: התקופה הרלוונטית), לאחר שמלאו לא' 14 שנים ובטרם מלאו לה 16 שנים, הכיר נאשם 3 לא' את הנאשמים האחרים, חלקם בגירים, חלקם קטינים, והם ביצעו בה עבירות מין.

4.        על פי האישום הראשון, בתחילת שנת הלימודים בשנת 2010 או בסמוך לכך, ביצע הנאשם 3 בא' מעשה מגונה בכוח, בכך שפתח את רוכסן מכנסיה וחיכך את אצבעותיו באיבר מינה בכוח, ללא הסכמתה החופשית.

5.        על-פי האישום השני, בתחילת שנת הלימודים 2011 נהגו הנאשם 3 וא' לקיים יחסי מין בהסכמה בדירה שבה התגורר הנאשם 3. סמוך לחודש ספטמבר 2011, גרם הנאשם 3 לא', תוך ניצול מצבה הרגשי כלפיו, להסכים לקיים יחסי מין גם עם אחיו, הנאשם 4, ועם נאשמים 2, 5 ו-6, במתכונת זו: תחילה קיים הנאשם 3 יחסי מין עם א' ולאחר שהגיע לסיפוק מיני, נכנס אחד מהנאשמים 2, 4, 5 ו-6 לחדר (אחד מהם בכל אירוע), וב"תורו" בעל את א', על-ידי הכנסת איבר מינו לאיבר מינה, ביודעו את גילה. תסריט זה חזר על עצמו עם נאשמים 3 ו-4 מספר רב של פעמים, עם נאשמים 3 ו-5 במספר הזדמנויות, בדירת הנאשם 3 או במקלט, עם נאשמים 3 ו-6 שלוש פעמים במתחם "קידום נוער", ועם נאשמים 3 ו-2 פעם אחת ביום 21.1.2012. באמצע חודש פברואר 2012 גרם הנאשם 3 לא' להסכים לקיים יחסי מין עם חברו הנאשם 1, כתשלום עבור חוב כספי שנאשם 3 היה חייב לו. על רקע זה, במקלט סמוך לביתו של הנאשם 3, ביצע הנאשם 1 בא' מעשה סדום כשהכניס את איבר מינו לפיה של א' ולאחר מכן בעל אותה, כשהכניס את איבר מינו לאיבר מינה, ביודעו את גילה.

6.        על-פי האישום השלישי, ביום 5.3.2012 שהה הנאשם 3 בתחנת המשטרה במרחב דן, כשהוא אזוק ברגליו בלבד, ונתון להשגחת השוטר עמית אייל (להלן: השוטר עמית). בעודם בתחנה, ניגש הנאשם 3 אל הנאשם 5 שהיה בתא העצירים והחל לשוחח עמו. השוטר עמית ביקש מהנאשם 3 לא לשוחח עם איש, אך הנאשם 3 לא שעה לבקשתו והמשיך לשוחח עם הנאשם 5. השוטר עמית תפס את הנאשם 3 בידו הימנית ואמר לו לבוא, אך זה נשאר במקומו, הזיז את ידו של עמית במטרה להשתחרר מאחיזתו ואמר לו: "תוריד את היד שלך ממני יא מנייאק, מי אתה בכלל שתתפוס אותי ותגיד לי מה לעשות". השוטר עמית המשיך בניסיונותיו למשוך את הנאשם 3 מהמקום, ובתגובה התקדם הנאשם 3 לעבר השוטר עמית והכה אותו בפניו מעל ארובת העין, תוך שהוא צועק ומקלל. השוטר עמית תקף את הנאשם 3, והלה נחבל. בהמשך, במהלך ניסיונותיו של השוטר עמית לאזוק את הנאשם 3, השתולל האחרון, ניסה לתקוף את השוטר ואיים עליו: "אתה לא מכיר אותי, אני אזיין אותך, כל אור יהודה מכירים אותי ומפחדים להתעסק איתי, אני אקבור אותך, מי אתה בכלל". רק כשהגיעה שוטרת נוספת למקום, הצליחו להשתלט על נאשם 3 ולאזוק אותו בידיו. הנאשם 3 המשיך לאיים על השוטר עמית באומרו: "אתה גבר כשאני עם אזיקים, בוא תשחרר אותי, אני אזיין אותך". כתוצאה מהתקיפה, נגרמה לשוטר עמית רגישות באמה הימנית וכן גם נפיחות קלה באזור פריטלי מימין. בהמשך, במהלך שהותו של הנאשם 3 בתחנת המשטרה במסובים איים על השוטר עופר חדד גיא אשר השגיח עליו, במילים אלו: "אתה גבר, תוריד לי את האזיקים ותראה שאני לא מפחד ממך, אני יכול לזיין אותך, אני מפחד רק מאלוקים".

עיקרי גזר הדין

7.        על יסוד הודאת הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, הרשיע בית המשפט המחוזי ביום 6.12.2012 את הנאשמים כדלקמן: הנאשם 1 הורשע בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ומעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) לחוק, והנאשמים 5 ו-6 הורשעו במספר עבירות של בעילה אסורה בהסכמה. ביום 11.12.2013 הורשעו גם הנאשמים 2, 3 ו-4: הנאשמים 2 ו-4 הורשעו בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה (הנאשם 4 הורשע במספר עבירות) והנאשם 3 הורשע במעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק, גרם מעשה של בעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346(א)(1) ביחד עם סעיף 350 לחוק, תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק ושתי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק.

           בטרם גזירת הדין הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מבחן בעניינם של כל הנאשמים.

8.        התסקיר בעניינו של נאשם 3 מתאר כי הגיע מרקע משפחתי מורכב, בשלו הוצא מהבית בגיל צעיר. התרשמות גורמי הטיפול הייתה כי הוא נתון בסיכון למעורבות חוזרת בפלילים, כשהוא מחזיק בעיוותי חשיבה רבים ביחס לנשים, מין ואלימות. ביום 24.3.2013 החל בטיפול אינטנסיבי במרכז יום לטיפול בעברייני מין מבוגרים בקהילה. הנאשם 3 השתלב בטיפול באופן חיובי, צוות המרכז התרשם כי חל שינוי ביחסו לקרבן העבירה והוא מסוגל להבין טוב יותר את חומרת מעשיו והשלכותיהם על א'. הוא מביע חרטה, מבקש להשתתף במפגש "צדק מאחה" ולהביע התנצלות בפני א'. עם זאת, קיים אצלו עדיין קושי להכיר בחלקי אישיותו התוקפניים. הצוות התרשם כי ללא פיקוח, עלול הנאשם 3 לחזור להתנהגות פוגענית. לאור האמור, הומלץ על המשך טיפול אינטנסיבי במרכז, תוך הרשעת נאשם 3, הטלת מאסר על-תנאי, צו מבחן של שנה וחצי, ותשלום פיצוי כספי למתלוננת. עוד צויין בתסקיר כי היה ויוחלט להטיל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, מומלץ להתחילו לאחר סיום הטיפול, במרץ 2014.

9.        תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 6 מעלה כי סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, לא התגייס לצה"ל והסתבך בפלילים; הוא הורשע בעבר בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה במזיד ברכב, בגינן ריצה עונש מאסר בעבודות שירות. את העבירה הנוכחית ביצע במהלך ריצוי העונש ועל כן הופקע עונש המאסר בעבודות שירות והוא ריצה את יתרת המאסר בדרך של מאסר בפועל למשך חודשיים. לאחרונה הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בביצוע עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה מרכב בשנים 2009-2010. גזר הדין טרם ניתן. בגין אלה, השתלב הנאשם 6 בקבוצה טיפולית לעוברי חוק צעירים אך התקשה לקחת חלק משמעותי במפגשים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם 6 נוטה ליצור קשרים בעייתיים ושוליים ונוטה להיגרר ולהיות מושפע מסביבתו. בנוגע לעבירה הנוכחית, גילה אמפתיה כלפי המתלוננת, התייחס באופן ראשוני לנזקים שגרם לה, ואף הביע רצון לפצותה, אולם לצד זאת ניכרה נטייתו לצמצם את הבעייתיות שבהתנהגותו ואת מידת אחריותו לעבירה. שירות המבחן סבר כי נאשם 6 מבין את צרכיו בעריכת שינוי בחייו ולאחרונה השתלב בקבוצה טיפולית. לדברי הצוות המטפל, מגיע הנאשם 6 למפגשים באופן קבוע ומשתף פעולה. ההערכה הייתה כי קיימת חשיבות רבה להמשך הקשר של הנאשם 6 עם גורמי הטיפול ועל כן הומלץ להטיל עליו צו מבחן למשך שנה בנוסף על מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד פיצויים למתלוננת.

10.      בקביעת עונשו של נאשם 3, התחשב בית המשפט המחוזי לקולא מחד גיסא בגילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, בקרבתו בגיל לקרבן העבירה, ובהודאתו במסגרת הסדר הטיעון, אשר חסכה מא' את הצורך להעיד. בנוסף, ניתן משקל להשתתפותו במסגרת הטיפול האינטנסיבי הנ"ל כמתואר בתסקיר שירות המבחן. מאידך גיסא, סבר בית המשפט כי קיימים שיקולים רבים לחומרה, ובגינם גברה הנטייה שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן. כך, ציין בית המשפט המחוזי את העובדה שהנאשם 3 הוא "הדומיננטי מבין כל הנאשמים, היוזם והמניע של כל העבירות שבוצעו במתלוננת על ידי האחרים, תוך ניצול רגשותיה כלפיו" (עמוד 15 לגזר הדין). בית המשפט הוסיף כי מסכת האירועים המתוארת בכתב האישום נעשתה "בתיווכו של נאשם 3, הגורם שבלעדיו אין" (שם). החומרה היתרה במעשיו מתבטאת בריטואל החוזר שהונהג על-ידו במפגשים, כאשר תחילה בעל את א' הוא עצמו, ולאחר מכן נכנס אחד הנאשמים האחרים לחדר ובעל אותה גם כן. חומרה נוספת הגלומה במעשיו היא בגרימתו לא' לקיים יחסי מין עם נאשם 1, על רקע חוב כספי שחב לו, ו"בכך ניתן לראות, ביתר שאת, את התייחסותו של נאשם 3 לקרבן ככלי ואמצעי למימוש מטרותיו תוך ביזוי כבודה וגופה" (עמוד 16). לכל אלה הצטרף עברו הפלילי כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן. בית המשפט המחוזי ציין כי נאשם 3 השתתף בטיפול לשליטה בכעסים, אך הדבר לא מנע ממנו לתקוף ולאיים על השוטרים כמתואר באישום השלישי.

11.      באשר לנאשמים הבגירים, בתוכם הנאשם 6, קבע בית המשפט מתחם ענישה על-פי העקרונות שהותוו בתיקון 113 לחוק העונשין, הנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר. בגזירת עונשו של נאשם 6, התחשב בית המשפט באמפתיה שגילה כלפי א' כמתואר בתסקיר, ואת העובדה שלקח אחריות על אשר עשה במסגרת הסדר הטיעון. כמו כן צוין כי מסוכנותו של נאשם 6 הוערכה על-ידי המרכז להערכת מסוכנות כבינונית-נמוכה. לחומרה נשקלה העובדה כי ביצע את עבירות המין בא' שלוש פעמים במסגרת הריטואל שהנהיג הנאשם 3. בית המשפט סבר כי אף-על-פי ש"חומרת המעשים של נאשמים 5, 6 הנה דומה" שכן גם הנאשם 5, שהוא כאמור אחיו התאום של הנאשם 6, הורשע גם כן בביצוע מספר עבירות כלפי א', "בשקלול הנתונים והנסיבות של כל אחד מן הנאשמים, כנדרש לפי תיקון 113 בגזירת הדין האינדיוידואלית, נמצא כי יש להחמיר בעונשו של נאשם 6". הטעם להבחנה נעוץ בכך שבעוד ש"נאשם 5 ניסה לאמץ לעצמו אורח חיים נורמטיבי, התגייס לצה"ל וזכה להערכת מפקדיו ומעולם לא ריצה עונש מאסר בכלא, הרי שנאשם 6, הסתבך באופן חוזר ונשנה עם רשויות החוק, אימץ לעצמו, במהלך חייו, דפוסים עברייניים, ואף ביצע את העבירות נשוא תיק זה, במהלך ריצוי העונש בגין עבירות אחרות" (עמוד 23 לגזר הדין). לבסוף, קבע בית המשפט כי עבירת הבעילה האסורה בהסכמה אינה בעלת אופי אלים, בשל יסוד ההסכמה הכלול בה, ולפיכך אין להפעיל את המאסר המותנה שהיה תלוי נגד הנאשם 6 בעת ביצוע העבירות. 

12.      לאור האמור, גזר בית המשפט על הנאשם 3, 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על-תנאי, וחייב אותו בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 40,000 ש"ח. על נאשם 6 הטיל בית המשפט 9 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על-תנאי, וחייב אותו בתשלום פיצוי למתלוננת בסך 15,000 ש"ח.

13.      להשלמת התמונה אציין את עונשיהם של יתר הנאשמים: על נאשמים 1, 4 ו-5  הושתו 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על-תנאי, וצו מבחן למשך 18 חודשים. הנאשמים הללו חוייבו גם בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 15,000 ש"ח. על נאשם 2 נגזרו 6 חודשי מאסר על-תנאי וכמו כן חוייב בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 15,000 ש"ח.